Yuval Rubovitch, Eduard Bernstein: Deutscher, Sozialdemokrat und „trotz allem Jude”, Berlin: Hentrich&Hentrich, 2019.
אדוארד ברנשטיין (1850-1932) נולד באמצע המאה ה-19 כיהודי בברלין הפרוסית. הן בקיסרות הגרמנית והן מהגלות הכפויה בשווייץ ובבריטניה פעל ברנשטיין כתאורטיקן ופוליטיקאי בולט במפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), טרם נפטר בברלין ערב מותה של רפובליקת ויימאר בה תלה את תקוותיו לעתיד גרמניה ואירופה. הסוציאל-דמוקרט הבכיר הקדיש עצמו סביב מאז מפנה המאה – לצד “ויכוח הרוויזיוניזם” הכלכלי במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, בו היה נציגו העיקרי של הרוויזיוניזם השנוי במחלוקת – לפעילות עבור הדמוקרטיה והשלום, אך גם – ובאופן בולט – לנושאים יהודיים. “היכן שהיהודי סבל דיכוי כיהודי – שם היא לא נתנה לרגש המעמדי, הפרולטארי העמוק שלה לבלבל אותה”, כתב ברנשטיין בהספדו לאלינור אבלינג-מרקס בשנת 1898, “שם היא נתנה מעצמה עבור המדוכא מבלי להתייחס למעמדו”. החל מאותו רגע החל ברנשטיין לפעול בעצמו על פי אותו עיקרון: תחילה עבור יהודי רומניה ומזרח-אירופה, לאחר מכן עבור ה”אוסטיודן” שהגיעו לגרמניה ולבסוף – עבור הציונות הסוציאליסטית, בה ראה פתרון הכרחי ומוסרי (גם אם לא יחיד) למצוקה הגוברת של יהודי אירופה.