Abulof, Uriel, Shirley Le Penne, and Bonan Pu (2021) The Pandemic Politics of Existential Anxiety: Between Steadfast Resistance and Flexible Resilience. International Political Science Review 42 (3).
כולנו יודעים שנמות, אבל לא מתי וכיצד. האם תודעת מוות פרטית יכול הלהפוך לקיבוצית, ומהן ההשלכות? מחקר זה על משבר הקורונה חושף כיצד הפוליטיקה של המגיפה מתפחת חרדה קיומית המונית. אנו מציגים מודל חדשני לניתוח מנעד קווי המדיניות בתגובה להתפשטות הנגיף, וחושפים, כמותנית, שהבדלי המדיניות כמעט שלא השפיעו על תחלואה ותמותה. איכותנית, אנו בודקים חמישה מקרי בוחן: ישראל, ארה”ב, גרמניה, שבדיה וסין.
We all know we will die, but not when and how. Can private death awareness become public, and what happens when it does? This mixed-method research on the Covid-19 crisis reveals how pandemic politics cultivates and uses mass existential anxiety. Analyzing global discourse across vast corpora, we reveal an exceptional rise in global ‘mortality salience’ (awareness of death), and trace the socio-political dynamics feeding it. Comparing governmental pandemic policies worldwide, we introduce a novel model discerning ‘mortality mitigation’ (coping mechanisms) on a scale from steadfast resistance (‘oak’) to flexible resilience (‘reed’). We find that political trust, high median age, and social anxiety predict a reedy approach; and that the oak, typically pushing for stricter measures, better mitigates mortality. Stringency itself, however, hardly affects Covid-related cases/deaths. We enrich our model with brief illustrations from five countries: China and Israel (both oaks), Sweden and Germany (reeds) and the USA (an oak–reed hybrid).