חדשות, שיתוף הקהילה ועוד // התארגנות ראשי אגודות אקדמיות בחברה ורוח (חיים נוי ומירי אליאב פלדון)

שלום רב לכולם,

בהמשך להתכתבות ברשימת אקדמיה Academia‏ בעניין מעמדן העגום של האגודות האקדמיות בארץ (מצורף למטה), ולתגובות האוהדות שקיבלתי, פרופ’ מירי אליאב-פלדון ואנוכי אספנו רשימה של כתריסר ראשי אגודות, ובכוונתו לארגן פגישה כדי לדון יחד כיצד לקדם ולטפח את פעילות האגודות.

אני פונה לרשימת תפוצה זו שכן ודאי החמצנו כמה מכם. אנחנו מבקשים אפוא שתיצרו קשר עמי ועם מירי (meliav@post.tau.ac.il‏) כדי שנוסיף אתכם לרשימה המתהווה.

בברכה,

חיים נוי ומירי אליאב-פלדון

בעקבות מכתבו של פרופ’ חיים נוי ברשימת התפוצה של academia.il, שבו נאמר:

אני אמנם כותב לך בשמי ובשמי בלבד, אך בין חבריי ראשי אגודות מקצועיות אחרות במדעי החברה, והדברים מוכרים. ההתרשמות שלי היא שאכן אין כלל תקצוב, ואנו מ’גרדים’ מפה ומשם סכומים פעוטים עבור פעולות שוטפות. ברור שאין ראיה מערכתית או תכנון מלמעלה, ואין הבנה של חשיבות וחיוניות התפקיד המקצועי שממלאות או יכולות למלא האגודות המקצועיות. בנושא זה ישראל מאוד מפגרת אחרי מדינות רבות במערב, בהן לא רק שיש אגודות ארציות גדולות מאוד ורבות השפעה והשראה, אלא שלעתים קרובות גם אגודות אזוריות/רגיונליות מתפקדות בצורה נמרצת ומועילה מאוד.

חשוב להדגיש את תפקידן של האגודות, כי מלאכתן נעשית בצורה ‘בלתי נראית’ – רואים, מכירים ומוקירים את מוסדות ההשכלה הגבוהה (אוניברסיטאות ומכללות), אך אין הבנה לתפקידיהן המערכתיים והמבניים של האגודות האקדמיות, או לשירותים שהן מעניקות לחבריהם ולמשאבים שהן מעמידות לרשותם. הנקודה היא שהתרומה של האגודות המקצועיות הנה בבחינת ‘השלם שגדול מחלקיו’ – את השלם מהווים מוסדות ההשכלה הגבוהה המוכרים, ואילו בכוחן של האגודות לבנות על מוסדות אלה ולתרום לקהילת החוקרים מעל ומעבר להן. במילים אחרות, לא די במוסדות השכלה גבוהה מתפקדים, אלא שיש תפקיד נוסף, מוסף וחיוני לאגודות.

אני ושכמותי סבורים שבין התפקידים השוטפים של האגודות כלולים אלה: 1. שמירה והעמקה של רמת הפעילות האקדמית של התחום עליו אמונה האגודה, 2. הפרייה הדדית בין מוסדות אקדמיים שונים (לאורך ולרוחב), 3. (קשור לנקודה הקודמת) יצירת מרחבים והזדמנויות להיכרות והתרועעות לאקדמאים בתחומים קרובים – למשל כנסים שנתיים. 4. ביצוע פעילויות אקדמיות שאינן ‘מכוסות’ על-ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה המוכרים – החל מפעילויות לטובת תלמידי מחקר וכלה בהזמנת מרצים מחו”ל וכו’. 5. הוצאה לאור של כתבי עת ופרסומים אקדמיים ומקצועיים נוספים הקשורים בתחום הידע הספציפי, והמאפשרים העמקת הדיון. 6. התייחסויות מקומיות, היינו ישראליות (כשמדובר באגודות אקדמיות ישראליות), לנושאים ולסוגיות מקומיות. בעניין זה האגודות יכולות להיות מעט חופשיות יותר מאשר מוסדות ההשכלה הגבוהה שתחת מל”ג, שכן באגודות אלו החברים הם שמחליטים מה תהיה העמדה של האגודה והם נתונים תחת פחות כללי משטור. במובן זה האגודה המקצועית – למשל בתחום שלי, תחום חקר התקשורת – יכולה לשמש שופר לביטוי עמדות ציבוריות.

חיים נוי