בר, עינב. “אינפנטיל או פמיניסט? צ’פלין בראי המגדר והפסיכואנליזה”, הומור מקוון: כתב עת מדעי לחקר ההומור. גיליון מס’ 11, דצמבר (2019), 31-36.
הנווד של צ’פלין מייצג את דמות האחר, החריג והמנודה. באחרות שלו יש גם אלמנטים של שונות מגדרית, אשר ארוגה ובאה לידי ביטוי בדמותו לאורך כל סרטיו. במרכז הסרט “זמנים מודרניים” (1936) נמצא מה שניתן לפרש כסירוב של כניסה לשפה. הכניסה לשפה מסמלת אצל לקאן את קבלת “החוק של האב” – הבחירה באב, והוויתור על הקרבה לאם שנתפשת בשלב זה כפאלית וכל יכולה. הכרה בסירוס של האם היא הבסיס לארגון הכניסה אל הסדר הסימבולי של חוק האב. דמותו של הנווד המפורסם דוחה את שניהם: את השפה ואת החוק. אפשר לומר שצ’פלין הוא אינפנטיל, שמעולם לא התבגר, ואולי, על שום סירובו להכיר בכל נחיתות נשית, אפשר דווקא לקרוא לו פמיניסט?