עליית פני הים כתוצאה משינוי האקלים מעמידה בסיכון מיליארדי אנשים ברחבי העולם. רובה המוחלט של ההתיישבות האנושית נמצאת באזורי החוף של מדינות. 80% מהאוכלוסיה בארה”ב מרוכזת בחוף המזרחי והמערבי ופריסת אוכלוסיה זו משקפת את המצב גם במדינות אחרות. אין זה מפתיע לפיכך שמדינות רבות משקיעות משאבים לא מבוטלים בשיפור תשתיות להגנה מפני עליית פני הים. חומות ים, סכרים, תעלות ניקוז ומערכי הגבהה הם רק חלק קטן מהנוף שעתיד להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של תושבי רצועות החוף במדינות רבות.
ברחבי העולם ישנן כ-65 מדינות איים קטנות. הגובה הממוצע מעל פני הים של מדינות אלו הינו כשלושה מטרים. עבור התושבים של מדינות איים קטנות, חיזוק תשתיות אינו אופציה בת קיימא. עבורם, עליית פני הים היא סכנה קיומית. לפי הערכות מומחים, עד סוף המאה הנוכחית, חלק ממדינות אלו ישקעו בים וייעלמו. מאמר זה מנתח את השאלה מה עתידם המשפטי של מדינות האלו. בין היתר, המאמר מבקש לענות על השאלה האם מדינה יכולה להמשיך להתקיים משפטית לאחר שהטריטוריה אליה היא קשורה כבר אינה קיימת. המאמר סוקר את עמדות המשפט הבינלאומי ביחס לשאלת קיום ריבונות בהיעדר טריטוריה, מציע ביקורת פרגמטית בנוגע לתפיסה לפיה יישות ריבונית מסוגלת להמשיך להתקיים במנותק מטריטוריה, ומשרטט מפת דרכים משפטית ליישוב מחדש של תושבי מדינות איים במסגרות טריטוריאליות חלופיות.
ההרצאה תינתן במסגרת הסמינר של מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון. הקישור להרצאה ופרטים נוספים מופיעים בכתובת הבאה:http://minervaextremelaw.haifa.ac.il/index.php/en/32-center-events/371-20-5-2020
יום רביעי, 20.5.20, 14:15-16:00