שטפונות הם אסונות הטבע הקטלניים ביותר. השטפונות הגדולים ביותר על פני כדור הארץ קשורים לפריצת סכרים קרחוניים והתרוקנות של אגמים קרחוניים בסוף תקופת הקרח האחרונה. שטפונות ההווה הנגרמים בעיקר כתוצאה מארועי גשם או המסת שלגים הם הקטנים ביותר מבין המכניזמים המייצרים שטפונות. החל מהמאה הקודמת נכנסה אוכלוסיית שטפונות חדשה הנגרמת עקב פריצת סכרים מעשה ידי אדם שעלולים להיות גדולים וקטלניים.
לצורך ניתוח סיכוני שטפונות יש צורך בנתונים הידרולוגיים אבל בסיסי נתונים הידרולוגיים בנחלים בארץ קצרים – עד 70 שנה, ובארה”ב עד 200 שנה. ברוב הנחלים, במיוחד בנחלי המדבר, בסיסי הנתונים קצרים מאד או שאינם קיימים כלל ולכן ניתוח התדירות והערכת סיכוני שטפונות יהיו מבוססים על מודלים שונים, בעלי מהימנות קטנה ולכן יידרש גם מקדם בטחון גדול.
לעומת זאת, הנחלים עצמם משמרים עדויות על זרימות שהתרחשו באגני הניקוז והם יכולים ליצור בסיס נתונים מוצק ש”הולך” לאחור מאות ואלפי שנים. שיטת ה-PALEOFLOOD HYDROLOGY עוסקת באיתור ותיעוד נתונים אלה והיא מתאימה גם לנחלים שאין בהם ידע הידרולוגי כלל. שיטה זו משמשת כיום את הגורמים האחראיים על סכרים בארה”ב ה- BUREAU OF RECLAMATION להערכת סיכונים מחודשת עבור הסכרים שחלקם נבנו בשנות ה-20-30 של המאה הקודמת.
בישראל השטפונות נגרמים ע”י ארועי גשם הינם קטנים ביחס למקומות אחרים בעולם, אם כי במדבר באגני ניקוז קטנים ויתכנו שטפונות גדולים באופן יחסי (ספיקה סגולית גבוהה).
המדידות הסדירות בתחנות מדידה דוגמות “חלון זמן” מצומצם שאינו מייצג בהכרח את משטר השטפונות, ובדר”כ כולל בעיקר שטפונות קטנים ובינוניים אך לא את הגדולים. לכן בסיס הנתונים המדוד מוטה BIASED לכיוון של השטפונות הקטנים. ניתן להגדיל את חלון הזמן ע”י שמוש בשיטת ה- PALEOFLOOD HYDROLOGY.
נזקי שטפונות מאפיינים איזורים בעלי שמושי קרקע אינטנסיביים שבהם התערבות האדם בהידרולוגיה וצפיפות האוכלוסיה, גדולים. הערכת הסיכונים לגבי סכרים חייבת לכלול גם תרחיש של פריצת הסכר.
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה, בקישור: https://zoom.us/j/92620109707
24.6.20
16:00 – 17:15