מפגש עם דניאל זוהר. יום רביעי, ה-7 ביולי 2021, משעה 14:00 עד 14:40.
עבודתי עוסקת בקברי-קדושים (אַוְלִיָאא) בדואיים בצפון-הנגב, בממדיהם החומריים ובטקסים הנערכים בהם. כבר בימים הראשונים לעבודתי האתנוגרפית, שדה-המחקר הציב בפניי שורת-פרדוקסים אפיסטמולוגיים, שהמריצו אותי לפתח עבורם הסברים תאורטיים. פרדוקס מרכזי נוגע לעובדה שמצד אחד, הקדוש הקבור באתר מתואר כמושא-הטקס והתפילה, כ”מתווך” שמיימי. ומצד שני, “אין כוח אלא לאללה” – האל האחד והיחיד שמחליט ויודע את סדרי-העולם. אם הקבור באתר הוא אדם “כמוני-כמוך”, כפי שמצהירים עולי-הרגל (זַאאִרִין) הבדואיים, כיצד ניתן להקריב לו קורבן ולהעניק לו מנחות? בראיונות שקיימתי עם עולי-הרגל על דתם הנחווית (lived religion), למדתי שפרדוקס זה ואחרים מעסיקים אותם לא פחות שהם מעסיקים אותי.
פרדוקסים אלה משוקעים בלב-עבודתי, כחלק מהעיסוק במשמעות של הקדוש, בביטויו כטריטוריה קדושה, וכן בזִיַארָה(ביקור, עלייה לרגל) לאתרים אלה. כדי להתמודד עם החידות שהציב בפניי האתר הקדוש, ביקשתי לפתח שאלת-מחקר שנוגעת למערכת-היחסים שבין טקסיוּת לבין חומריוּת ולממדים המרחביים של האתר הקדוש. זאת מתוך השערה שהמפגש בין מרכיבים אלה טומן בחובו תשובות לשאלותיי. שאלת-המחקר בעבודתי היא, אפוא: כיצד התהליך הטקסי של הזיארה הבדואית בנגב מחבר בין מרחב, חומר, טריטוריה וקדושה?
על-מנת לבחון את שאלת-המחקר, הרחבתי את סל-הכלים המתודולוגי שלי מעבר לתצפיות ולראיונות. בעבודתי יישמתי מגוון-שיטות שמאפשרות העמקה בניתוח-הממצאים, ביניהן צילום והסרטה, סקרים ומדידות, ניתוח-מדיה, עבודה ארכיונית, וניתוח-תרבות חומרית. הממצאים שחשפתי עד-כה מעלים טקסים מגוונים, שחלקם טרם תועדו ברקורד האתנוגרפי (e.g. Canaan 1927; Geertz 1968; Gellner 1969; Bille 2013). בעבודתי אראה שטקסי-הזיארה עשויים לארוך דקות ספורות או לחלופין שעות ארוכות; ושהפרקטיקות שבהם מגוונות – הדלקת-נרות, הבערת-קטורת, קשירת-בדים על הקבר, הקרבת-קורבן, טבילת-הידיים בדם-הקורבן וטביעתן על הקבר, וסעודת-מצווה. המטרה הרשמית של הטקסים היא בקשת בקשות אישיות, חומריות בעיקרן: בריאות טובה, פוריות, פרנסה וזיווג. לצד-זאת, אטען כי מטרה עיקרית לא-פחות של טקסי-הזיארה היא חיבור האדם והאדמה, החומר והרוח, הקודש והחול; בשונה ממחקרים שהתמקדו בהיבטים הפונקציונליים (Marx 1977) או הפסיכולוגיים שלהם (בר-צבי, אבו-רביעה וקרסל 1998). בסופו של דבר, אראה בעבודתי כיצד החידה-עצמה עשויה להפוך לפתרונה: בחינת-הקשרים המחברים את המרכיבים האניגמטיים שבזיארה הבדואית (טקס, חומר, קדושה וטריטוריה) מאפשרת להתמודד עם השאלות המורכבות שעולות מהם.
דניאל זוהר הוא תלמיד מחקר לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בוגר תואר ראשון בארכאולוגיה ובשפה וספרות ערבית. במסגרת עבודת התזה שלו, בהנחיית פרופ’ נורית שטדלר, הוא מבצע בימים אלה אתנוגרפיה באתר קדוש לבדואים בצפון הנגב (החל מפברואר 2021). עבודתו זכתה לאחרונה בשתי מלגות מחקר, האחת מקרן ‘שיין’ למחקרים חברתיים בישראל, והשנייה מקרן ‘יד אורה’ לעידוד מחקרים אתנוגרפיים וגיאופוליטיים למזרח התיכון. דניאל הוא עוזר מחקר בפרויקטים בקבוצת המחקר Multiple secularities באוניברסיטת לייפציג, בהדרכת פרופ’ נורית שטדלר. כמו כן עוזר מחקר בהכנת מהדורה מדעית לפירוש מקרא בערבית-יהודית מן המאה העשירית (פרויקט ARCHES Minerva), בהדרכת ד”ר מרים גולדשטיין, המחלקה לשפה וספרות ערבית). דניאל משמש כעוזר הוראה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה (קורס מקומות קדושים, פרופ’ נורית שטדלר; אנתרופולוגיה של הסביבה, ד”ר לירון שני) ובתוכנית ללימודי תרבות (סוגיות מתודולוגיות בלימודי תרבות, ד”ר גילי המר). דניאל גם עורך ביחד עם הדר ויסמן את כתב העת של הסטודנטים במחלקה, ‘פקפוק’.
https://huji.zoom.us/j/83621913759?pwd=QmwzdUtPc3VsanhZUmNBRFArc1FiUT09#success