תומר מזאריב, “מתרבות לתרבותיזם: חשיבה מחודשת על “תרגום תרבותי” של החברה הבדווית הנוודית במזרח התיכון”, כתב העת ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת אריאל, גיליון 8, מס’ 1 (קיץ 2022), עמ’ 86-61.
מאמר זה בוחן את מושג התרבות הבדווית במזרח התיכון כפי שהוא נתפס הן על ידי הבדווים עצמם והן על ידי החוקרים השונים. כמו תרבויות אחרות, התרבות הבדווית עברה ועדיין עוברת תהליך שינוי נרחב ומתמשך. ניתן להבין תהליך זה כדפוס הבניה דינמי הנשען על סוכני שינוי, גמישות, גבולות נזילים ופוליטיקת זהויות, והמאפשר לתרבות הבדווית להיכנס לעידן המודרני בתנאים שיבטיחו את המשך קיומה. עם זאת, “תרגומם התרבותי” של חוקרים אוריינטליסטים, נוסעים מערביים והיסטוריונים, לצד מעצמות אימפריאליסטיות וקולוניאליסטיות ‒ הרואים בתרבות הבדווית כחלשה ואף מזיקה ופוגעת באוכלוסייה העירונית המיושבת.
בעקבות האמור, מחקרי זה בא להציג גישה חדשה ושונה מזו שבה דוגלו החוקרים האוריינטליסטים, שהנרטיבים שלהם נטו לצייר תמונה שלילית ואף מעוותת עבור החברה הבדווית. בטענה שלאורך ההיסטוריה, קיימת אלימות מבנית בתוך חברה נוודית זו, והיא אלימה כלפי האוכלוסייה המיושבת/הפלאחים. לפיכך, מאמר זה מבקש לתקן הנחות מוטמעות של מחקרים האוריינטליסטים הללו. בהתאם לכך, הטענה המרכזית של מאמרי זה היא, שהתרבות הבדווית בעלת מוניטין היסטורי חומרי ורוחני. מבחינה היסטורית, היו יחסים אינטגרטיביים בין בדווים לאוכלוסייה המיושבת. לשם כך השתמשתי בספרות היסטורית, כרוניקות ערביות, מחקרים אנתרופולוגיים וארבעה ראיונות עומק שנערכו בין השנים 2014–2016 עם בדווים ופלאחים מיפיע, כפר בדואי-פלאחי בגליל.
This article examines the concept of Bedouin culture in the Middle East as it is perceived both by the Bedouin themselves and by various scholars. Like other cultures, Bedouin culture has undergone extensive and continuous change. This process can be understood as a dynamic construction process related to agents of change, flexibility, liquid borders, and identity politics, and has enabled Bedouin culture to enter the modern age under conditions that will ensure its continued existence. Yet “cultural translation” – i.e., Orientalist scholars and the Western travelers and historians who followed in their footsteps, alongside imperialist and colonialist powers – has viewed Bedouin culture as weak and detrimental to the sedentary population. Hence, this study presents an approach that differs from that espoused by Orientalist scholars, whose narratives tend to paint a negative picture, claiming that structural violence has defined the Bedouin and the relationships between Bedouin and Fellahin (Arabic for “peasants,” or settled Arabs) populations throughout history. Thus, this article seeks to correct assumptions embedded in earlier, Orientalist studies. Accordingly, the main argument is that the Bedouin culture has a material and spiritual historical reputation. Historically, there have been integrative relations between Bedouin and Fellahin. To that end, I make use of historical literature, Arab chronicles, anthropological studies, and four in-depth interviews conducted between the years 2014–2016 with Bedouin from Yafa, a Bedouin-Fellahin village.