חדשות, שיתוף הקהילה ועוד // לזכרו של פרופ' בוטרוס אבו-מנה (נתן ברון)

לזכרו של פרופ’ בוטרוס אבו-מאנה שהלך לעולמו

==========================================

מאת: ד”ר נתן ברון (הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים)

==========================================

הצטערתי לשמוע על מותו של פרופ’ בוטרוס אבו-מאנה מהחוג למזרח התיכון באוניברסיטת חיפה.

לא הכרתי אותו מקודם, והקשר שלי אתו היה קצר יחסית, אבל משמעותי מאוד עבורי.

כאשר התחלתי בעבודה לקראת הדוקטורט, החלטתי לכתוב על ההיסטוריה של מערכת השיפוט הישראלית. מהר מאוד הבנתי, שבדרך כלל סבורים שהכל התחיל עם האנגלים, שהקימו כאן מערכת שיפוט רצינית, שקדמה לזו הישראלית. אבל ממה שקראתי ולמדתי, גיליתי שדי מזלזלים במערכת השיפוט העותמאנית, שפעלה בארץ מסוף המאה ה-19 עד ממש לימים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה.

התעורר אצלי הצורך לדבר עם מישהו שבקי בנושא. אחרי עיון בספרים שונים, סברתי שכדאי לי לפנות לפרופ’ אבו-מאנה, שמאמריו נראו לי רציניים מאוד, בעיקר משום שהוא הסתמך על מקורות ראשוניים, שכולם כתובים כמובן בערבית-עותמאנית (שלצערי אינני שולט בה).

פרופ’ אבו-מאנה הסכים מיד לפגוש אותי. כשבאתי אליו למשרדו במגדל של אוניברסיטת חיפה אמר לי מיד בהתחלה: “חבל על הדיבורים. בוא ואראה לך איך פעלה האימפריה העותמאנית”. ירדנו לספריה, ושם הוא הכניס אותי ל”חדר הספרים הנדירים” (ספריית נזריאן). כאן ראיתי לראשונה כרכים רבים של פרסומים בתחום המשפט בתקופה העותמאנית. פרופ’ אבו-מאנה פשוט פתח ספרים שונים, ותרגם עבורי את הכתוב. בשלב מסויים מצאתי את עצמי יושב על הרצפה בחברת הפרופסור המכובד, וכך עברו עלי שעות מיוחדות במינן.

אני חייב להודות שהרבה מן הדעות הקדומות שלי על האימפריה העותמאנית השתנו בעקבות הפגישה הזו. פרופ’ אבו-מאנה הדביק אותי בהתלהבות שלו, והתחלתי לחשוב שאולי כל הזלזול והבוז שהיתה נחלת האימפריה העותמאנית לא היו אלא השמצות לא מבוססות. נכון שיש לנו חשבון קשה עם העותמאנים, בעיקר בקשר להתנהגותם בזמן מלחמת העולם הראשונה. לא רק פרשת מחתרת ניל”י, אלא גם הגירוש של כל תושבי תל אביב ויפו באפריל 1917. כאן יש לי אישית חשבון כזה, כי משפחת סבי וסבתי, דינה ונתן רסקין, גורשו צפונה, יחד עם ארבעת ילדיהם ובהם אמי התינוקת שהיתה אז בת שלוש. הם הגיעו לטבריה, ושם נפטר סבי נתן מחולירע ימים ספורים אחרי שהצבא האנגלי כבש את טבריה.

אבל פרופ’ אבו-מאנה הוכיח לי באותות ובמופתים עד כמה מערכת השיפוט העותמאנית בארץ-ישראל פעלה בצורה טובה ויעילה. בספרי “שופטים ומשפטים בארץ ישראל” הוכחתי על ידי בדיקה דקדקנית של התאריכים, כי המערכת העותמאנית היתה לעתים הרבה יותר יעילה וזריזה מזו האנגלית.

כשהסתיימה הפגישה, הודיתי רבות לפרופ’ אבו-מאנה, וסברתי שבכך תם הקשר בינינו. להפתעתי הרבה, כעבור כמה חודשים קיבלתי ממנו טלפון. הוא אמר לי שפשוט רצה לשמוע מה חדש, ואיך מתקדם המחקר שלי.

ראיתי בכך הוכחה נוספת להתרשמות שלי מדמותו של פרופ’ בוטרוס אבו-מאנה: ג’נטלמן אמיתי, איש “העולם הישן”, אדיב מאוד, ידען גדול, ואדם חביב בצורה יוצאת מן הכלל.

יהי זכרו ברוך.

ד”ר נתן ברון

==============

אם מישהו מהקוראים יוכל להעביר זאת למשפחת אבו-מאנה – אהיה אסיר תודה עד מאוד. נתן