מיוחס, א’ וקרמרסקי, ב’ (2019). התנהגות הפנייה לעזרה כאסטרטגיה במודל של הכוונה עצמית בלמידה. דפים, 70, 95-126.
פנייה לעזרה ממקור חיצוני היא אסטרטגיה התנהגותית שלומדים נוקטים כדי להשיג מידע שחסר להם, לשפר מיומנויות ולפתור קושי לימודי. מקובל להבחין בין שני היבטים בהתנהגות הפנייה לעזרה, היבטים אשר לרוב נחקרו בנפרד: נכונות הפנייה לעזרה, והתאמת הפנייה לעזרה. מחקר זה התמקד במערכת החינוך היסודי בתרבות הישראלית, ובחן בד בבד את שני היבטי ההתנהגות בפנייה של תלמידים לקבלת עזרה ממורים, כאסטרטגיה במודל תיאורטי מקיף של הכוונה עצמית בלמידה SRL) – Self-Regulated Learning). המודל התיאורטי מאגם רכיבים מוטיבציוניים, מטה-קוגניטיביים ואמונות של הלומד. עד כה לא נערך מחקר על כל רכיביו של מודל זה בהקשר הישראלי בגילאי בית ספר יסודי. הכלים כללו שאלונים שהועברו ל-242 תלמידים. הממצאים מחזקים את המודל התיאורטי העומד בבסיס המחקר, ומעידים כי לרכיב האמונות יש משקל יחסי גבוה (p<.001), וכי הן מהוות גורם מנבא להתנהגות הפנייה של תלמידים לקבלת עזרה ממורים. המחקר תורם להבנה עמוקה של מורכבת הפנייה לעזרה, ויש לו השלכות בהיבט התיאורטי ובהיבט היישומי בחינוך.
ישנה אפשרות לשלוח סריקה של המאמר