שגית מור, שבי קשה מכולם: שבויים, שבי ושיח השבי בספרות חז”ל, ספריית הילל בן חיים – הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2019
ספר זה מנתח את היחס החברתי-הקהילתי וההלכתי כלפי שבויים יהודיים בתקפת המשנה והתלמוד. במהלכו נבדקים מצבים שונים שהוגדרו על ידי החכמים כ”שבי”, נידונות הדילמות המעשיות שעוררו אירועים של שבי בחייו של השבוי, משפחתו וקהילתו, ונבחנים הפתרונות המעשיים שיצרו חכמים עבור סוגיות שונות שזימנה הנפילה בשבי, כגון הסדרת חובת הפדיון וחלוקת האחריות בין מעגלי שייכותם השונים של השבויים; סדרי קדימויות בפדיון שבויים; מעמדם האישי וזכויותיהם של שבויים; היחס כלפי שבויים ושבויות ששבו אל קהילתם ועוד.
לצד דיון בפן הממשי וההיסטורי של תופעת השבי בשלהי העת העתיקה, נחשף ומנותח בספר גם שדה השיח שהתקיים סביבה בקרב החכמים בפרט, ובקרב הקהילה היהודית בכלל. במישור זה מתגלים לעינינו תפיסות וערכים שנגעו לתחומים שונים בחיי הקהילות היהודיות בתקופת המשנה והתלמוד: הגדרתם של ה”ראוי” ושל ה”מגונה” ביחסים שבין הפרט לקהילה; הבניות מגדריות והגדרת ההתנהגות המצופה בהתאמה אליהן; אופנים ומטרות של שימוש בייצוגים ובדמיויים של ה”אני”-היהודי וה”אחר”-הגוי, הן כייצוג לאדם הפרטי/הגבר ה”אחר” אין כייצוג לקולקטיבים לאומיים-דתיים. בסופו של דבר מצטייר לעיננו שיח השבי התלמודי כאתר טקסטואלי שבאמצעותו מתחולל פיקוח חברתי על בניה ובנותיה של הקהילה היהודית אף כשהם נמצאים מחוץ לגבולותיה הפיזיים של הקהילה.